מאז נחשפתי להרצאה של אלון, אני מאד מוטרדת. באמת, ממש מוטרדת.
1. "אני העולם", "אנחנו העולם" -פעם, האדם, כיצירת טבע, היה חלק אינטגראלי מהטבע, ועשה הכל על מנת להתאים את עצמו לטבע. היום, האנושות, מפתחת את כל הטכנולוגיות למצב בו האדם הוא המרכז. הכל למעננו. מתוך ההבנה שהטבע עומד להיכחד, שאי אפשר לנבא אותו, נסדר הכל ש"אנחנו העולם".אנחנו המרכז. נתאים הכל לצרכינו.
ואותי זה מפחיד. אני מאמינה שהגאוותנות, והיהירות הם חטא . אם לא ניתן לטבע את הכבוד שלו, ניכחד יחד איתו. האם האדם יכול לחיות שלא בתוך העולם, אלא מחוצה לו? פיזית זה לא אפשרי, וירטואלית כן.
2. "המסך מוחק מרחק וזמן-" אני מאמינה שהאדם הוא יצור חברתי ביסודו. שזהו הטבע (חזרה לנושא הקודם..), פעם הקשרים החברתיים היו רק עם האנשים שהיו קרובים פיזית. הילד עד התבגרותו, למד כיצד לפתח קשרים בינאישיים, למד להתנסות ולהבין את מורכבותם של החיים הבינאישיים. כיצד לפתח זהות אישית, וכיצד להתמודד עם החברה.
עם התפתחות הטכנולוגיות למיניהן, רכבות, מטוסים, תקשורת, הקשרים התרחבו, ונוצרו גם קשרים בין אישיים עם תרבויות חדשות.
היום,לדברי אלון, בדור המסכים, הקשרים הם קשרי תועלת, הנעשים דרך המסכים. אלו הם הקשרים הבינאישיים, ואפילו עם בנו, שנמצא בחדר הסמוך, הוא יתקשר דרך המסך, כי אחרת גם זה לא יקרה.....אפילו אנחנו ההורים הפכנו לסוג של תועלת....(אוי ואבוי)
ואני שואלת את עצמי האם האדם, שהוא יצור חברתי ביסודו יכול לחיות את חייו רק עם קשרים תועלתיים ו/או וירטואליים? ואם כן איזה מן חברה תתפתח? איזו מן משפחה? איך יגדלו הילדים?
3."תפקיד המורה- חיבור בין העולם הוירטואלי והמציאותי-" איך עושים את זה?
האם זה מה שלימדו אותנו כשלמדנו הוראה? האם יש מוסד להכשרת מורים המלמד את זה היום בקוריקולום שלו? ואיפה תפקיד ההורים?
ומה עם מקצועות כמו מתמטיקה פיזיקה ושאר מדעים?
בהרצאה הייתה התמקדות על אופן הלמידה ולא על התכנים. על זה אין לי וויכוח עם אלון. שיתופיות, חברתיות, קהילתיות, זמינות מידע. אני פשוט לא מבינה איך משלבים את הצורך בהקניית ידע במקצועות מסויימים עם תכני ההרצאה. כיצד זה משתלב עם הלמידה התועלתית, וכד?האם הילד יכול לדעת מה צריך ללמוד כשהוא עדיין ילד? האם "הרדידות התרבותית" שאלון דיבר עליה, לא תהפוך ל"רדידות של האנשים"?
ושאלת השאלות, ומה יעשו אותם ילדים שאינם בעלי כישורים טכנולוגיים כל כך גבוהים? האם דינם להיכחד בעולם החדש? או להישאר מאחור?, ולהיות חוטבי עצים ושואבי מים? מי יגן עליהם?
מי יעזור להם להתמודד?הרי על פי תורת האניוז, מי שיחליט אם הם יישמעו, תהיה הסביבה? האם לכולם היכולת להתמודד עם דחייה במקרה שכזה?
ורד את שואלת את שאלת השאלות ומתנסחת: "ומה יעשו אותם ילדים שאינם בעלי כישורים טכנולוגיים כל כך גבוהים? האם דינם להיכחד בעולם החדש? או להישאר מאחור?, ולהיות חוטבי עצים ושואבי מים? מי יגן עליהם?"
השבמחקהדאגה נובעת מהאופן בו את מעמידה את הדרישות הטכנולוגיות כ- "כישורים טכנולוגיים גבוהים". האם מי שאינו נוהג ברכב היום, נכחד? האם מי שאינו יודע למשוך מזומנים ממכשיר הכספומט, נכחד?
הכישורים הטכנולוגיים אינם מהווים מכשול עבור מי שנולד לעולם שהטכנולוגיה היא מרכיב טיבעי בו. אנו הדור שעבורו אוריינות דיגיטלית אינה טבעית, וכישורים טכנולוגיים נתפסים כמאד קשים.
נראה לי שבסופו של דבר לכל ילד יהיה את הקישור הטכנולגיים. זה משהו נרכש. כמו שהיום אין בישראל ילדים אנאלפביתיים. (ובכלל בעולם המערבי)
השבמחקורד שלום,
השבמחקמצטרפת לחשש שלך, אכן במשך תקופה ארוכה לא הייתה התייחסות לכוכב עליו אנו חיים, בין אם מחוסר מודעות ובין אם מתוך צורך אמיתי לאפשר להמון האנושי להתקיים בכוכב בו בעבר חיו רק מעטים... אכן מטריד...
אכן קשה לחשוב על עצמנו כמי שמחפשים תועלת ביחסים - אך כמי שמגיעה מתחום מדעי החברה גם אני כמו אלון מסתכלת על המבנים בהם אנו חיים מנקודת מבט פונקציונאלית, כך שמתחברת מאוד לדבריו גם אם מסיר את מעטה הרומנטיות. דרך אגב, חלק מהפונקציונאליות היא מענה על צרכים רגשיים (בין היתר של לקבל ולתת חום ואהבה).
לגבי הכשרה - מסכימה איתך שבעידן של מהפכות, גם המוסדות לומדים (או צריכים ללמוד) כיצד להכשיר את אנשי ההוראה הבאים בשעריהם. מאחר וכל משתתפי ההשתלמות הם חלק (גם אם קטן( מאותה הכשרת מורים - נקווה שנסייע בהובלה לכיוון המתאים.
ולסיום, אישית אני אופטימית - ילדינו / תלמידינו ירכשו בהכוונתנו את הכלים והמיומנויות להם הם נדרשים - מי יותר ומי פחות. מי שיותר, ימצא את עצמו מוביל בתחומים הרלוונטיים. מי שפחות, יוכל להשתלב בתחומים אחרים - מנעד המקצועות כל כך רחב כך שגם מי שמיומנויות מסוימות לא מתאימות לו יוכל להשתלב בתחום כלשהו שכן מתאים לכישוריו ויכולותיו - גם כיום לא כולנו עובדים בעבודות זוהרות - כל אחד בהתאם לאופיו ולכישוריו.
סוף שבוע נפלא :)
אפרת