רעיונות אליהם נחשפתי בהרצאה

1. אמון שקיפות חברתיות - ערכי יסוד
היה מאוד מפתיע עבורי לשמוע אמירה זו כיוון שעל פניו נראה שההתפתחות הטכנולוגית מביאה אותנו בדיוק למקומות הפוכים.
איך ניתן לתת אמון במישהו/משהו שאתה מכיר ווירטואלית?
איפה השקיפות אם אתה מסתתר מאחורי מסך
וגם החברות היא שטחית ולא מעמיקה.
ייתכן שאלו מחשבות של "דור ישן" שעוד לא הפנים את מלוא עוצמתה של המהפכה הטכנולוגית

כאשת חינוך, במידה ואמירה זו היא באמת נכונה אני מנסה להבין את הפער הגדול בין ערכי היסוד שקיימים אצל התלמידים במרחב הדיגיטלי לבין הערכים שבאים לידי ביטוי בעולם "האמיתי".
מה קורה במעבר הזה בין העולמות שמשפיע כל כך על הערכים.
תוהה כיצד ניתן לעזור לתלמידים לתרגם את הערכים הללו שכל כך ברורים להם במרחב אחד גם למרחב חיים אחר.

2. העולם הוא אני, מול החברתיות של דור הy
אנחנו והילדים שלנו גדלים לתוך עולם שמצד אחד הוא סופר אינדווידואליסטי - כל העולם מתאים את עצמו אלינו.
מצד שני אנו נמצאים גם בעולם חברתי ומשתף מאוד.
איך חיים את הסתירה הזו? האם החברתיות הזו היא בעצם קצת מזוייפת? או אשליה?

כאשת חינוך- אני מבינה שיהיה קשה יותר לדבר על סולידריות ותרומה לאחר.
כלומר תהיה סולידריות אבל ווירטואלית, יהיה קשה יותר להוריד אותה למעשים.
אך מצד שני העולם הוא גם חברתי מאוד - ואלי ניתן לנתב את הכוחות לשם (כמו שראינו בצוק איתן את ההמונים שיצאו להלוויתו של חייל בודד בעקבות קריאה ברשתות החברתיות)

3. אין יותר משמעות למרחק.
אין ספק שאמירה זו נכונה, והעולם השתנה בתחום זה מקצה לקצה. יש לך אפשרות תקשורת עם כל אדם בעולם ובלחיצת כפתור אתה יכול להגיע לכל מקום ולקבל כל מידע.
יחד עם זאת כאב לי לשמוע את ההשלמה עם העובדה שאני מדבר עם הילד שלי בווצפ למרות שהוא בחדר לידי.
נכון שלפעמים זו אכן המציאות, אך האם צריך להיכנע לה? אם צריך לוותר על הקשר האנושי הבסיסי? על המבט בעיניים?

כאשת חינוך אני חושבת שניתן לנצל טכנולגיה זאת לדברים נפלאים,
תקשורות עם התלמידים בזמנים פחות מוכתבים, יצירת קשר בין קהילות ותרביות שונות.
ויחד עם זה תפקידנו ללמד אותם להסתדר גם עם מה שנצא לידי באופן פיזי.