שלושה רעיונות שנחשפתי אליהם בהרצאתו של אלון סגל:
החיים
היום מתנהלים ברובם באמצעים מלאכותיים, ומנותקים מהטבע.
כיצד זה נוגע בי כאשת חינוך? ניצול היתרונות של הסביבה שבה אנו חיים, ובין השאר ניצול האפשרויות האינסופיות שהטכנולוגיה מאפשרת לטובת קידום ההוראה וקידום הלמידה.
הילדים
של היום חיים בעולם שונה לחלוטין מהעולם בו אנחנו גדלנו כילדים.
כיצד זה נוגע בי כאשת חינוך? חשוב להכיר את עולמם של הילדים וחשוב להתחבר לעולם זה, שהם מכירים ומתפקדים בו בצורה "טבעית". למשל, קבוצות ה"ווטסאפ" הכיתתיות מאפשרות שדרוג של שיעורי הבית באמצעות שיתופיות, שיח בנושא הנלמד (שיח לא רק בין התלמיד למורה אלא בין תלמידי הכיתה) – דבר שמתחבר למשל למיומנות של שיתופיות (אחת ממיומנויות המאה ה- 21).
התפוצצות
המידע.
כיצד זה נוגע בי כאשת חינוך? עד לפני מספר שנים, הייתי במרדף אחר לימוד הכלים
והסביבות הטכנולוגיות החדשות. חייתי בתחושה שכל כלי חדש שקיים, אני חייבת ללמוד
אותו ולשלוט בו היטב. כיום, אני ב"השלמה" שעקב התפוצצות המידע, לא ניתן
להגיע למצב בו שולטים בצורה מושלמת בכל הכלים, ואני מבינה שכאשר אזדקק לכלי מסוים,
אקדיש את הזמן הדרוש ללמידתו ולשליטה בו.
חשיבה זו הביאה אותי למקום יותר "שלם", והפסקתי את המרדף.
מתחברת בעיקר לנקודה האחרונה בדברייך. זכינו לחיות בתקופה בה איננו נדרשים לשמש "אנציקלופדיה מהלכת" שכן המידע ברובו זמין לפנינו. ומן הצד השני אנו נדרשים היום להכיר ולדעת תחומים רבים יותר מאשר בעבר. וכך תפקידינו כאנשים חינוך משתנה וכעת עלינו לא רק להקנות לילדים ידע, אלא גם להכשיר אותם להיות לומדים עצמאיים.
השבמחקאני חושבת שהיחידה הרביעית בקורס מדברת בדיוק על זה וכפי הנראה נולדה ממצב זה - החיפוש אחרי מידע אמין, מקצועי ורלוונטי מנותב לאיתור אנשים שחיים על הרשת[ לקהילות יעודיות וכך איתור המידע ממוקד ויעיל יותר.
השבמחק